האם מכתב התאבדות יכול להיחשב כצוואה?

13.6.10

במקרה זה דובר על אישה החולה במחלה קשה שהחליטה לשים קץ לסבלותיה והחליטה לשים סוף לחייה והתאבדה, לא לפני שכתבה מכתב  ובמכתב זה ציינה את הסיבות לביצוע מעשה ההתאבדות (הכאבים אשר לא יכלה לסבול אותם) והיחס הקשה  לו "זכתה" לקבל מבני משפחתה, מילדיה שלה ומצד אחיה ואחיותיה. האישה אף פירטה כי לא היתה לה כל תמיכה מילדיה שלה וממשפחתה וכן ציינה כי "חג הפסח האחרון" שבר אותה לגמרי. האישה  ביקשה במכתב ההתאבדות כי כל רכושה (חצי דירה, מכונית וכסף) יועבר לחברותיה אשר תמכו בה ולא לילדיה.

החברות העבירו את מכתב ההתאבדות לרשם לענייני ירושה ודרשו להוציא לפועל את הנחיות המכתב.

מנגד, ילדיה של המנוחה התנגדו וטענו כי אין מדובר בצוואה כלל היות וראשית, לא בטוח כי אמם רשמה את המכתב ושנית, אין המכתב עונה על דרישותיו של החוק לעניין כתיבת צוואה, שלישית טענו ילדיה, כי יתכן וכלל לא היתה אמם במצב נפשי כשיר לכתיבת צוואה וראייה לכך, טענו הילדים, לא פירטה ולא ציינה את כל נכסיה.

ביהמ"ש דחה את טענות ילדיה של המנוחה וקבע כי:

א-     רואים כי המכתב נכתב ע"י אדם אשר "צופה פני מוות"- אותם ניסוחים מלמדים בעליל כי כוונת המצווה היתה לתת הוראות מה יעשה לאחר פטירתה.

ב-       אף אם נפלו פגמים טכניים בצוואה, דברי המנוחה ברורים ביותר ויש לקיימם, על אף שאינם עונים בדיוק  להוראת החוק בדבר התנאים שיש לרשום בצוואה (ישנם מס' כללים כיצד יש לרשום צוואה, בהתאם לסוגי הצוואות השונות: צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, צוואה בכתב יד וכיו"ב).

ג-       ביהמ"ש אף התרשם מתוכן המכתב ומסגנונו- כי האישה היתה במצב קשה, אך עדיין במצב כשיר על מנת לכתוב מכתב ברור עם כוונות, הוראות והנחיות ברורות על אף שלא ציינה האישה את כל נכסיה, ציינה את העיקרים שבהם ואין בכך לגרוע כהוא זה מתוקף הצוואה.

לאור האמור, קיבל בימ"ש את מכתב התאבדותה כצוואה ונישל את ילדיה בהתאם לאמור במכתב התאבדות ואף חייבם לשאת בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ד"ר דוד סער, עו"ד