האם מורה זכר זכאי לתשלום "תוספת אם"?

לדברי השופטת, מטרתו של חוק שוויון הזדמנויות הינה "להבטיח איסור אפליה" ולשמור על עקרון השוויון, ואי הענקת הזכות ל"תוספת אם" למורה הזכר, רק בשל היותו עובד הוראה אב, סותרת את עקרון השוויון ומהווה הפליה פסולה.
השופטת קבעה, כי המועד הראוי להחלת הזכאות לתוספת הינו, מיום מתן פסק הדין בעניין סעדון (עב 300301/97 אברהם סעדון נ' מדינת ישראל), היינו, יום 30.9.01, שכן בפס"ד זה נקבע כי האבחנה בין גברים ונשים לעניין תשלום "תוספת אם" הינה הפליה אסורה ועל אף קביעה זו, המדינה לא פעלה לתיקון המצב, כאשר המדינה היתה מודעת לצורך לעשות זאת. 
בית הדין ציין עוד, כי: " לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, את הוראות ההסכמים הקיבוציים, החוקים ואת הפסיקה שהוזכרה לעיל הגעתי אף אני למסקנה כי "תוספת האם", בין אם מדובר בזכות לקיצור משרה ובין אם מדובר בזכות לקבלת הטבה כספית, הינה "זכות הורית" אשר התובע, זכאי לה, באותה מידה בה זכאית לתוספת עובדת הוראה אם.................. גם  הטענה כי התובע אינו יכול להסתמך בתביעתו על הוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד נדונה בעניין סעדון ונקבע בו כי גם א התוספות האמורות היו חלות רק לגבי אמהות עובדות ובכך מוצאות ביטויין בהוראת סעיף 13 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, הרי "לא היה בכך כדי לקבוע כי היא מוגנת מפני הוראות חוקים אחרים (כמו חוק יסוד כבוד האדם וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה) הקובעים את החובה לנהוג בדרך של שוויון מהותי, ומכוחם הוגשה התביעה דנן.......".