להערכת סיכויי תביעתך:
במקרה הנדון, דובר בעובדת אשר התקבלה לעבודה אצל הנתבעת בתפקיד רכזת השמה ושיווק, כאשר הייתה בשלבים המוקדמים של ההריון, ולא סיפרה על כך למעסיק. כחודש וחצי לאחר תחילת עבודתה, הודיעה העובדת למעסיקה על היותה בחודש הרביעי להריונה, ומספר ימים לאחר מכן פוטרה.
העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי פוטרה מעבודתה אך ורק בשל הריונה. לטענת המעסיק, התובעת נהגה בחוסר תום לב, משלא גילתה על עובדת הריונה כבר במו"מ לקבלתה לעבודה, ואולם נסיבות פיטוריה אינן קשורות להריונה, אלא נבעו מליקויים בתפקודה ואובדן האמון בה. עוד נטען על ידי המעסיק, כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינו חל במקרה זה, הואיל והחוק חל רק על מקומות עבודה המעסיקים לפחות שישה עובדים, ובמקרה זה הועסקו באופן קובע שלושה עובדים בלבד.
בית הדין קבע על סמך התרשמותו מהעדויות ולאחר בחינת טענות הצדדים, כי במקרה הנדון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה חל, הואיל והחברה אכן מעסיקה שישה עובדים, לרבות בעלי החברה, גם אם אינם מועסקים בתלוש משכורת אלא מספקים שירות לחברה.
באשר לאי גילויה של התובעת על עובדת הריונה בעת מו"מ לקבלתה לעבודה, קבע בית הדין כאמור כי בהעדר נסיבות חריגות בהן ההריון הוא עובדה רלוונטית למשרה המוצעת, אין לחייב מועמדת לעבודה לגלות את עובדת הריונה, ובמיוחד אם מצויה היא בשלבים מוקדמים של ההריון. זאת הן לאור הוראות חוק השוויון ותכליתו והן על פי הפסיקה בעניין חובת הגילוי בכלל. בית הדין קבע כי לכלל זה עשויים להיות חריגים בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, כגון היעדר אפשרות לבצע את העבודה בתקופת ההריון, למשל עבודה הכרוכה בחשיפה לקרינה האסורה לאישה בהריון, או כאשר העבודה המוצעת הינה לתקופה קצובה קצרה, כך שלהיעדרות העובדת במהלך ההריון או חופשת הלידה השלכה החורגת מההשלכות הרגילות של היעדרות עקב הריון או לידה. בית הדין הדגיש כי המדובר במצבים בהם היעדרות יוצרת קושי חריג, במידה בה ניתן לקבוע כי הפליית אישה בהריון מתחייבת ממהות התפקיד או המשרה, כאמור בסעיף 2(ג) לחוק השוויון.
באשר לטענת המעסיק כי הפיטורים נבעו מליקויים בעבודה, נקבע כי זו מהווה עדות כבושה שלא הוכחה, ומנגד, העובדת הוכיחה כי הפיטורים אשר נעשו שלושה ימים בלבד לאחר הודעתה על הריונה, נבעו אך ורק מההריון. לפיכך, בית הדין קיבל את תביעתה של העובדת וחייב את החברה בפיצוי בגין אובדן השתכרות בתקופת ההריון, פיצוי בגין הפרשי דמי לידה, פיצוי בגין אובדן הכנסה על 45 ימי עבודה + 30 ימי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, ולחלופין – פיצוי בגין הפסדי השתכרות בגין פיטורים בחוסר תום לב והעדר שימוע. כן חייב את החברה בפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, אובדן הזדמנויות וקידום מקצועי, צפייה והסתמכות, כאב וסבל ופיצוי סטטוטורי עונשי.
יצוין, כי לאחרונה הוגש ערעור על ידי המעסיק לבית הדין הארצי לעבודה וטרם ניתן פסק דין, ובמקביל הוגשה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
ד"ר דוד סער, עו"ד
