להערכת סיכויי תביעתך:
העובדות:
התובע עבד כנהג אוטובוס, חבר, באגד, משנת 1971 עד 2002, משך כ- 31 שנים.
התובע נהג לנסוע לאילת, בערך אחת לשבוע, עד שנת 1994 לערך. התובע עבד בין 10 ל-12 שעות ליום. לתובע היו הרבה נסיעות עירוניות במהלך יום העבודה, עם הפסקות קצרות בין נסיעה לנסיעה ולעיתים ללא הפסקה.
התובע התאפק ולא עשה צרכיו באופן סדיר. במהלך יום העבודה אכל התובע בעיקר מזון מהיר (הכולל: "ג'נק פוד", סנדויצ'ים, לאפות עם שווארמה וכיוצ"ב.).
התובע הגיש תביעה להכיר במחלת הטחורים שממנה הוא סובל, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.
הביטוח הלאומי דחה את התביעה. הוגשה תביעה לבית הדין האזורי שקיבל את התביעה. לאחריה הוגש ערעור לבית הדין הארצי.
בפס"ד הסתמך בית הדין הארצי על שתי חוות דעת של מומחים:
האחת –הקובעת באופן קטגורי כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלת הטחורים שממנה סובל התובע, לבין עבודתו כנהג אוטובוס.
השניה – נפתחת במילים אלו: "קשה לתת תשובה מוחלטת לשאלה האם קיים קשר בין עבודתו של התובע כנהג למחלתו".
בהמשך מפרט המומחה את הספרות הרפואית בנושא, לרבות מחקר אחד שמצא קשר בין השניים.
על בסיס זאת קבע: "יתכן וניתן בעקבות מחקר זה לייחס להופעת עצירות וטחורים לעבודתו כנהג" ...".
המדובר במחקר יחיד שנערך באיטליה ובו נאמר כי אצל נהגי אוטובוס שעובדים במשמרות, התגלו בעיות של כאבי גב תחתון, בעיות אברי העיכול, כאבי ראש וטחורים.
המומחה אמר בחוות דעתו כי לא היו לתובע גורמי סיכון אחרים לטחורים ולכן:"אם נקבל את הממצא במחקר האיטלקי נוכל להסיק שמחלתו קשורה בתנאי עבודתו".
כשנשאל המומחה האם סביר יותר להניח שהמשיב סבל מטחורים עקב עבודתו כנהג, או שמא סביר יותר להניח שאין קשר בין השניים.
לכך השיב:"אני נוטה להניח שהנהיגה הממושכת אולי לא גרמה להופעת הטחורים אבל תרמה להחמרת המצב ולצורך בניתוחים נוספים".
המומחה התבקש לדון בשאלה האם התובע סבל מעצירות והשיב כי לא מצא תיעוד לכך שהתובע סבל מעצירות. קיומו של תיעוד אחד בלבד, כמובא בחומר הרפואי, אין בו כדי לקבוע שהתובע סבל מעצירות.
מצב הדברים שהובא לעיל, מעלה כי חוות דעתו של המומחה נסמכת על מחקר רפואי אחד. המחקר לא הובא במלואו. כל שנאמר הוא כי בבדיקת קבוצה של נהגי אוטובוס בשנת 1993 ובשנת 1999, נמצאה החמרה בכל הקשור בכאבי גב תחתון, בעיות קיבה ומעיים, טחורים והפרעות הקשורות בשומנים.
המומחה הבהיר שחוות דעתו מבוססת רק על אותו מחקר, וכי אלמלא מחקר זה, "קשה לתת תשובה מוחלטת לשאלה האם קיים קשר בין עבודתו של התובע כנהג למחלתו".
בית הדין הארצי קבע בפס"ד מפי כב' השופטת יהלום הדס:
"משעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי, ושעה שעסקינן בשתי חוות דעת סותרות, יש לבחור את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח. בנסיבות אלה ולאור קביעת המומחה פרופ' יודפת, אני קובעת קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע כנהג לבין מחלת הטחורים, בעילה של החמרה".
בית דין א.לעבודה ת"א בל 1432/08 משה שער נ' הביטוח הלאומי ניתן ביום 21/12/2008.
ד"ר דוד סער, עו"ד
