האם המוניטין האישי נכלל במסגרת איזון המשאבים שעורכים בני הזוג בעת גירושין?

התובעת טענה כי היא זכאית לחלק במוניטין של בעלה, הואיל ובמהלך שנות נישואיה ויתרה על התפתחותה האישית והמקצועית לטובת הטיפול בכל ענייני הבית וצרכי המשפחה ואיפשרה לתובע לרכוש "נכסי קריירה" – כישורים, מומחיות, ניסיון ומוניטין אישי בתחום עבודתו, המתורגמים לכושר השתכרות גבוה.

נשאלת השאלה האם מוניטין אישי הינו נכס בר איזון או לאו? סעיף 5 לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973, מפרט מה הם הנכסים הספציפיים הנכללים בנכסי האיזון והם "לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות" – בכלל נכסים אלה לא נכלל מוניטין אישי.

לעומת זאת, המוניטין האישי (כושר ההשתכרות העתידי) נכלל בסעיף 8(2) לחוק, המדבר בסמכותו של בית המשפט לסטות מחלוקה של מחצה ומחצה של נכסי האיזון ומסמיך את בית המשפט לקבוע איזון עפ"י יחס אחר "בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".

המחוקק לא התייחס לכושר השתכרות עתידי כאל נכס מנכסי האיזון, אותו יש לחלק שווה בשווה, אלא כאל נכס חיצוני להם, בהתייחס אליו ניתן להפעיל שיקול דעת לחלוקה לא שוויונית של נכסי בני הזוג, ככל נכס עתידי אחר שהינו נכס חיצוני לנכסי האיזון. יחד עם זאת, קיימות דיעות אחרות, לפיהן המוניטין הוא נכס בר חלוקה במסגרת נכסי האיזון.

במקרה דנא, קבע בית המשפט כי הדרך הנכונה היא להפעיל את שיקול הדעת, שניתן על פי סעיף 8(2) לחלוקה ביחס שונה, שאינו שוויוני, של נכסי הצדדים, נוכח כושר ההשתכרות העתידי של הבעל הנתבע.

במקרה זה, מבחינת רכישת ההשכלה ותפקיד במקום העבודה, יש שוויון בין הצדדים. בפועל שכרו הנוכחי של הבעל הינו פי שלושה משל האישה. השתכרות זו צפויה להיות גם בעתיד. האישה נשארת עם שני הקטינים במשמורתה, מה שמטיל עליה מגבלות בקידומה, ופוגע בכושר השתכרותה בעוד כושר השתכרותו של הבעל לא נפגע. נסיבות אלה מהוות נימוקים מיוחדים להפעלת שיקול הדעת עפ"י סעיף 8(2) לחוק.

בנסיבות המקרה הנדונות, קבע בית המשפט, כי ראוי ורצוי לקבוע את אופן ההתחשבות בכושר ההשתכרות העתידי בקביעת סכום חד פעמי ולא בתשלומים עיתיים. מאחר ושני הילדים הם בני 6 ו-10, קבע בית המשפט כי בעוד 4 שנים יהיו זקוקים פחות לקרבתה ושהגחתה של האם, ולכן תפוצה האישה בגין 4 שנים אלה בלבד. ההפרש בהשתכרות בין הבעל והאישה עומד על 8,000 ₪ לחודש. בהתחשב בחיוב במזונות, ובכך שהנתבע בא לנישואין עם תואר במנהל עסקים, ובכושרו האישי הטבעי כמפקח רכישה, העמיד בית המשפט את ההפרש על 3,000 ₪, כך שסכום הפיצוי החד פעמי יעמוד על 144,000 ₪, אותם יש להפחית מחלקו של הנתבע לפני עריכת איזון המשאבים לטובת התובעת.

ד"ר דוד סער, עו"ד