להערכת סיכויי תביעתך:
כלל עתיק הוא כי אין יוצא חוטא נשכר!
בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בע"מ 9447/07 פלונית נגד פלוני (שניתן ביום 29/07/2009),כי אישה שגרמה למותו של תינוקה על רקע מצוקה נפשית קשה, פסולה מלרשת אותו וזאת מכוח סעיף 5(א)(1) לחוק הירושה שקובע , ברחל בתך הקטנה, כי:
" מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו" – פסול לרשת את המוריש.
בית המשפט אף הדגיש, כי :
" ....לא נאמר בסעיף – מי שהורשע בעבירה של רצח, או מי שהורשע בגרימת מותו של המוריש בכוונה תחילה. הסעיף נוקט בלשון רחבה יותר ועניינו במי שהמית במתכוון. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בפסק-הדין נשוא הערעור ובפסיקה קודמת, המבחן אינו טכני-פורמאלי – סעיף העבירה שבה הורשע הממית – אלא מבחן מהותי השואל אם ההרשעה נסבה על גרימת מוות במתכוון. בית המשפט המחוזי אף הכליל בגדרי סעיף 5(א)(1) את "הלכת הצפיות" שעניינה במי שראה מראש את התרחשות התוצאה כאפשרות קרובה לוודאי, ואני נוטה לסבור כי גם בכך צדק; אולם אין לנו צורך להכריע בעניין זה היום................ הוראה זו כאמור אינה עומדת על הרשעה ברצח דווקא, ויישומה של ההוראה בנסיבות המקרה מחייב את התוצאה של פסלות המבקשת מלרשת את התינוק שאותו המיתה מתוך כוונה. נושא אחריותם של גורמים אחרים למצב שאליו נקלעה המבקשת נדון במסגרת ההליך הפלילי והשפיע על התוצאה הסופית, אך לא היה בו, ואין בו גם היום, כדי לאיין את העובדה שהמבקשת המיתה את הפעוט במתכוון, תוך הבנת הפסול שבמעשה ושליטה חלקית ברצונה. יובהר, כי גם העובדה שהמתת העולל בידי המבקשת, מתוך כוונה ספונטאנית, לא באה על-מנת לזכות בירושה, אין בה כדי לשלול את תחולת הסעיף. הסעיף אינו כולל דרישה לכך שגרימת המוות במתכוון תיעשה למטרת-ירושה, וגם מבחינת בסיסו ההגיוני והמוסרי של הסעיף אין מקום לדרישה כזו ".
בהערת אגב יוער, כי זו ההלכה ברוב שיטות המשפט. ראו למשל פסק הדין האמריקאי בעניין Riggs v. Palmer, 115 N.Y. 506 (1889).
לסיכום: לא יתכן מצב בו אדם יזכה בירושה אם הרג או סייע בהריגת המוריש.
ד"ר דוד סער, עו"ד
