להערכת סיכויי תביעתך:
סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951, קובע כי על המעסיק חלה החובה בעת סיום יחסי עובד – מעביד, לשלם לעובד פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא לחופשה ביום בו חדל לעבוד.
סעיף 10 לחוק חופשה שנתית קובע, כי המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה, דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
"שכר עבודה" מוגדר בסעיף 10, כשכר שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והמשיך לעבוד כרגיל.
נשאלת השאלה מה נכלל בגדר "שכר רגיל" לצורך חישוב פדיון חופשה? האם אחזקת רכב למשל תיחשב כחלק מהשכר הרגיל, שאז תהווה היא חלק מחישוב פדיון חופשה, או שמא אינה נכללת כלל במסגרת הגדרת השכר הרגיל ולפיכך לא תהווה רכיב לחישוב פדיון החופשה.
התשובה לכך תלויה בנסיבות המקרה הספציפיות. כלומר, ייתכנו מקרים בהם אם יוכח שרכיב שכר זה של אחזקת רכב הינו פיקטיבי, אשר כל מטרתו להעלות את שכרו של העובד, אזי במקרה זה אחזקת הרכב תוכר כחלק מרכיבי השכר לצורך חישוב פדיון חופשה.
לעומת זאת, ייתכנו מקרים בהם אם יוכח שמדובר בהחזר הוצאות למיניהן, כגון הוצאות דלק, החזר הוצאות רכב לפי ק"מ וכיו"ב, או אז הוצאות אלו לא ייחשבו כחלק מרכיבי השכר לצורך חישוב פדיון החופשה.
לסיכום: יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו הוא, ולבדוק האם מדובר בהחזר הוצאות או ברכיב פיקטיבי.
ד"ר דוד סער, עו"ד
