21.2.2011
התובעת, אם ל- 11 ילדים קטינים ומקבלת קצבה בסך 5,000 ₪ הכוללת קצבת ילדים. בנוסף מקבלת התובעת קצבה בסך 2,462 ₪ המהווים חלק מקצבת הנכות של אבי הילדים. בהתאם לפסק הדין, מזונותיהם של הילדים בסך 2,500 ₪ ישולמו באמצעות הנתבע- המוסד לביטוח לאומי.
בהתאם לפסק הדין, בנוסף למקורות ההכנסה של התובעת - קצבת ילדים וחלק מקצבת הנכות של הבעל, נפסק סכום נוסף של 2,500 ₪ כמזונותיהם של ילדיה הקטינים.
בהתאם לתקנה 6 לתקנת המזונות, על המוסד לביטוח לאומי להפחית מדמי המזונות את "ההכנסה" ובמקרה זה את חלקה של התובעת בקצבת הנכות של הבעל.
הנתבע טוען, כי מסכומי המקסימום הופחתו הסכומים אשר התובעת קיבלה במסגרת גימלת הנכות כאשר את ההפרש קיבלה התובעת במחלקת מזונות.
לא אחת דנו בתי הדין לעבודה בשיקולים התקציביים אל מול הבטחון הסוציאלי ועל עקרון מניעת כפל גמלאות בחקיקה. ההגיון שבבסיס מדיניות מניעת כפל הגמלאות נוגע להשלכות התקציביות שיש לכפל גמלאות ולמגבלת המשאבים העומדים לרשות המדינה. בין האינטרסים המושכים לצדדים: מעבר מזה, מדיניות רווחה ועזרה לחלשים ולפגועים, כיאה וכראוי לחברה מודרנית ומתקדמת שהכול אמורים להיות בה ערבים זה בזה, מעבר מזה, מגבלות תקציב - מגבלות כלליות ומגבלות ספציפיות במגזר זה או אחר.
מהנימוקים הנ"ל, נדחתה התביעה.
ד"ר דוד סער, עו"ד

