גריימן אבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

גריימן אבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ 
בית משפט השלום בתל אביב - יפו 20אוגוסט 2009

תא"מ 17027-06 גריימן אבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

בפני כב' השופט שלמה פרידלנדר

תובע גריימן אבי
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר דוד סער

נגד

נתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא שחק

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

1.לפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.
2.התובע, טכנאי-שיניים במקצועו, טוען כי הפך 'בלתי כשיר לעבודה', כהגדרתו של מונח זה בפוליסות הנדונות; קרי: כי "עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו להכשרתו ולהשכלתו".
3.הנתבעת טוענת כי 'מקרה-הביטוח' לא התקיים; משום שהתובע עודו כשיר לעסוק, ולו בהיקף חלקי, בטכנאות-שיניים (ואף עוסק בכך בפועל); ומשום שהתובע כשיר להמשיך ולעסוק בניהול מעבדת שיניים, לרבות הדרכה ושיווק בתחום זה.
4.צר לי על כי נבצר ממני להתפנות למלאכת כתיבת פסק הדין במועד מוקדם יותר מאשר במהלך פגרה זו; וזאת עקב עומס עבודה רב ומטלות שיפוטיות דחופות.
5.להלן אדון באלו מבין הטענות שבהן ראיתי ממש וצורך להכרעה. יש לגזור 'הסדר שלילי' לגבי השאר.

היקף פעילותו המקצועית של התובע

6.ממצא בולט בדוחות החקירה, שלא נסתר, ולמעשה אף לא הוכחש, הוא הדיסקרטיות שאפיינה את התנהלות התובע במעבדה שלו.
7.התובע הצהיר כי שימור המעבדה ועבודתו המזדמנת במסגרתה, בתקופה הנדונה, היו בלתי משמעותיים, ונועדו בעיקר להקנות לתובע הרגשה טובה ולהצילו משקיעה ומחוסר-מעש מנוון [תצהירו, סעיף 29]. לו בכך היה מדובר, היה התובע מצופה לשמר ואף להדגיש כל סממן של פעילות מקצועית ועסקית כבימים עברו; כדי להעצים את חווית ההמשכיות והמשמעות. בנסיבות כאלה, לא מובן מדוע המעבדה אינה נושאת שילוט מתאים [עדות החוקר ערן שקד, פרוטוקול עמ' 134].
8.התובע העיד כי המעבדה משמשת אותו בעיקר כמעין מועדון חברתי, שבמסגרתו הוא פותר תשבצים ויושב עם חברים [עדותו בפרוטוקול, עמ' 77]. אם כן, מה פשר החשדנות כלפי המתדפק על דלתותיה? החוקר שקד תיאר את ערנותו היתרה של התובע כלפי המעקב [דוחות מיום 9.6.04 ומיום 23.11.04], ואף התובע הודה כי אכן היה ער לכך. לולא הייתה לתובע פעילות מקצועית ועסקית משמעותית במעבדה – לא הייתה הצדקה לדיסקרטיות הזו. אדרבא, הוא היה מזמין כל חוקר פוטנציאלי להיכנס ולהיווכח בעצמו באי-קיומה של פעילות מקצועית ועסקית משמעותית, מלבד עיסוקי-פנאי כאמור.
9.בהקשר זה לא למותר להזכיר את הממצאים בתחום בדיקת השמיעה שנערכה לתובע [עדות ד"ר כהן, פרוטוקול עמ' 219-218], ואת ההתרשמות הנרמזת של פרופ' נתן בורנשטיין בתחום הצליעה [פרוטוקול, עמ' 164]. כמו כן, אני מתקשה לקבל כמהימנה את עדות התובע כי לא עיין בדוחות החוקרים בעניינו [פרוטוקול, עמ' 87].
10.נטל הראיה להוכיח את אבדן כושר העבודה רובץ ממילא על התובע. נטל זה גובר נוכח סימנים אלה, המעידים-לכאורה על ניסיון להסתיר מצב אחר, או המעלים ספקות בתחום המהימנות.
11.הדין עם הנתבעת בטענתה כי הנתון החשבונאי הרלוונטי לשיקוף פעילותו המקצועית והעסקית של התובע הוא המחזור הכספי של המעבדה; קרי: כלל ההכנסות לפני ניכוי הוצאות.
12.מדוחות השומה שצירף התובע לתצהירו עולה כי מחזורו העסקי בשנים שלגביהן הומצאו השומות היה כלהלן (הסכומים עוגלו לאלפי ₪): בשנת 1996 – 59 אש"ח; בשנת 1997 – 67 אש"ח; בשנת 1998 – 58 אש"ח; בשנת 1999 – 83 אש"ח; בשנת 2000 – 71 אש"ח; בשנת 2001 – 76 אש"ח; בשנת 2002 – 38 אש"ח; בשנת 2003 – 42 אש"ח; בשנת 2004 – 25 אש"ח; ובשנת 2005 – 19 אש"ח.
13.רואת-החשבון של התובע, רו"ח בתיה רובינק, מסרה בעדותה [פרוטוקול, עמ' 52] אישרה נתונים אלה, לגבי השנים 2002 ואילך, והוסיפה כי בשנת 2006 עמד מחזורו העסקי של התובע על סך 14.5 אש"ח; ובשנת 2007 – על סך 16 אש"ח.
14.בתצהירו מתייחס התובע להיסטוריה של איבוד כושר עבודתו החל משנת 1997, עם "עליית-מדרגה" במוגבלותו מסוף שנת 2001 [סעיפים 12-10 בתצהיר]. לפי המוצהר, התובע אינו עובד בפועל ואינו משתכר החל מסוף שנת 2001; למעט נוכחות דלילה במעבדה וביצוע "עבודות פשוטות ביותר", וזאת "לעתים רחוקות מאוד" [שם, סעיף 29].
15.ניתוח המחזורים העסקיים לפי הנתונים לעיל מראה כי אמנם ניתן להצביע על קו-שבר במחזורים החל משנת 2001. עד אז, ניכרים מחזורים בסדר-גודל של כ-60 – 80 אש"ח; ובממוצע: 69 אש"ח. מאז, המחזורים הם בסדר-גודל של כ-15 – 40 ₪; ובממוצע – 26 אש"ח. מנתונים אלה עולה כי התובע איבד כ-62% מרמת השתכרותו; וכי יש משום המעטה בתיאורו של התובע בדבר היעדר פעילות מקצועית ועסקית משמעותית במעבדה.
16.צפיתי בסרטונים שאליהם הופניתי, המתעדים את ביקורי החוקרת "דנה" במעבדה ביום 21.6.08 וביום 27.6.08. מן הסרטונים עולה כי התובע מקיים מעבדה ערוכה לפעילות; אף כי ניתן היה להתרשם משורת מגשים כחולים כמעט-ריקה. התובע נראה בהם מתפקד ללא מגבלה ניכרת, לרבות פעולות באצבעות הידיים כגון כתיבה, סגירת מעטפה, מגע רצוני באריג (הרמת קצה המכנסיים) ומגע של שתי הידיים זו בזו. דיבורו עם החוקרת היה נינוח. יחד עם זאת, מדובר ברצף של מספר דקות בכל פעם. אין באמור כדי לסתור את עדות התובע כי בימים שונים מצבו שונה.
17.אמנם, המומחים העידו על הקושי מבחינת התובע בביצוע מלאכות הקשורות במוטוריקה עדינה [כגון עדות פרופ' נתן בורנשטיין בפרוטוקול, עמ' 158]. אולם, כחוט השני עברה בעדויותיהם ההבהרה כי קושי זה נובע מתחושת כאב סובייקטיבית בקצות האצבעות [כגון שם, עמ' 148]. כלומר, המומחים חיו בעניין זה מפיו של התובע. הם הסכימו כי כאבים כאמור אופייניים לתסמונת אשר אין מחלוקת כי התובע סובל ממנה; אך בה-בעת הטעימו כי רמת התפקוד תלויה בעוצמת הכאב ובכושר הסיבולת, אשר משתנים מחולה לחולה.
18.יש ליתן משקל לעובדה כי התובע נמנע מלמכור או להשכיר את הדירה שבה שוכנת המעבדה [פרוטוקול, עמ' 89]; ונמנע מלמכור את הציוד והחומרים שבה, שלהם ערך כלכלי [שם, עמ' 85]. חרף הטעם הפסיכולוגי שנתן לכך התובע, קשה להלום זאת עם מצב נמשך של היעדר תועלת כלכלית מהחזקת המעבדה.
19.כל המקובץ יוצר את הרושם כי לא "כצעקתה"; וכי התובע מצליח לקיים פעילות מקצועית ועסקית בהיקף גדול מזה שהוא הודה בו.
20.לענייננו, חשובה ההבחנה כי מן הפרספקטיבה הכספית – היקף עבודתו של התובע בתקופה הרלבנטית עולה על שיעור 25% מרמתה הקודמת. לאור המקובץ יש לקבוע כי התובע לא הוכיח שמן הבחינה התפקודית – תמונת-המצב שונה; וכי שרידי תפקודו המקצועי אינם מגיעים לכדי 25% מתפקודו הקודם.
21.אולם, הנתבעת נתפסת על קביעותיהם של המומחים מטעמה, שלפיהן מחלת התובע פוגעת ביכולתו לתפקד במקצועו כטכנאי-שיניים, בעיקר עקב מוגבלות בתחום המוטוריקה העדינה והיכולת לעמוד פרקי זמן ממושכים. לא פרופ' בורנשטיין, ולא ד"ר כהן, מצאו כי התובע מסוגל להמשיך ולעבוד במקצועו זה, ולו בהיקף חלקי ששיעורו עולה על 25%.
22.כל שקבעו מומחי הנתבעת הוא כי התובע מסוגל להמשיך ולעבוד בעיסוקו כמנהל מעבדת שיניים. כלומר, על יסוד הנחתם כי התובע עסק בעבר בניהול מעבדת שיניים – הם קבעו כי לא נבצר ממנו, חרף מחלותיו, להמשיך בכך. לבחינת עניין זה אעבור עתה.

התובע כמנהל

23.הנתבעת טוענת לחלופין כי אפילו איבד התובע לחלוטין את כושר עבודתו כטכנאי-שיניים – הוא לא איבד את כושר עבודתו כמנהל מעבדת שיניים.
24.מומחי הנתבעת הניחו כי התובע העסיק מספר טכנאי-שיניים; וכי, בהתאם לכך, נפח הפעילות במעבדה חייב עשייה ניהולית מצידו של התובע, והקנה לו ניסיון וכשירות בניהול בתחום הנדון [עדות ד"ר חיים כהן, פרוטוקול עמ' 210-207].
25.הנחה זו לא מצאה ביסוס בחומר הראיות. הנתבעת הייתה עשויה בנקל להמציא תיעוד מן המוסד לביטוח לאומי [ראו פרוטוקול, עמ' 81], או מרואת החשבון של התובע, בדבר קיומם של עובדים שכירים בעסקו של התובע בעבר. הנתבעת לא המציאה ראיות כאמור. כל שיכולה הייתה להצביע עליו בסיכומיה, בהקשר זה, היה עדותה הנוגדת של בת-זוגו של התובע [פסקה 15 בסיכומים].
26.לא נסתרה, אפוא, גרסת התובע כי מעולם לא העסיק טכנאי-שיניים כאמור, אלא לכל היותר נעזר באי-אלו עוזרים ומתלמדים בודדים בתקופות שונות, לצורך ביצוע שליחויות ועבודות פשוטות [פרוטוקול, עמ' 83-82].
27.מומחי הנתבעת הודו כי לא כל עצמאי המנהל את עצמו ראוי לאותה אצטלא של מי שכשיר לעבודה ניהולית בתור 'עיסוק סביר אחר' עבורו; וכי יש להבחין בין ניהול עובדים מקצועיים מקבילים, המצביעה על תפקוד ניהולי, לבין היעזרות בכוח-עזר, שאינה מצביעה על תפקוד ניהולי [ד"ר כהן, פרוטוקול עמ' 210-207].
28.גישה זו – בדין יסודה. כבר נפסק כי לצורך ביסוס הכרה בכושר לעבודה ניהולית כאמור – יש להוכיח שהתובע עסק בפועל, במידה משמעותית, בעבודת-ניהול. לצורך קביעה זו נבחן היקף העסק והיקף העבודה הניהולית המתחייבת ממנו, ואף היקף העבודה הניהולית בסדר-יומו של התובע [א (ת"א) 67884/04 מזרחי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ מיום 17.9.08, מפי השופט י' הראל].
29.המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' בורנשטיין, העיד – בקשר עם מסוגלותו הניהולית של התובע – כי התובע כשיר לשבת מאחורי מכתבה, לעשות טלפונים ורשימות ולהקליד על מחשב [פרוטוקול, עמ' 148]. מובן כי אין בכך משום כשירות לעסוק בניהול; כשם שאין ביכולת האורתופדית להניף ידיים משום כשירות לעסוק בניצוח על תזמורת, או ביכולת הטכנית לדבר ולהקשיב משום כשירות לעסוק בפסיכותראפיה. חזקה על פרופ' בורנשטיין כי לא התכוון אלא לכך שבנתון לקיומו של כושר ניהולי אצל התובע – מחלתו לא השביתה את המסוגלות הטכנית לכך, מבחינה נוירולוגית.
30.על הנתבעת היה להוכיח כי המושג 'מנהל מעבדת-שיניים' הוא מושג ריאלי, שיש לו 'מושב-בחיים' ואחיזה במציאות הכלכלית והמקצועית. הנתבעת אינה יכולה להמציא עיסוקים חלופיים בהבל-פיה. כדי להצליח בטענתה זו הייתה הנתבעת צריכה, בין-השאר, להראות כי לפחות במישור העקרוני – אדם בעל ניסיון בניהול מעבדת-שיניים מחזיק במקצוע שיש לו דרישה פוטנציאלית בשוק מעבדות-השיניים. עוד הייתה צריכה להראות כי משרות פוטנציאליות כאמור מעניקות היקף-תעסוקה, מעמד ורמת השתכרות כאלה העושים עיסוק זה ל'עיסוק סביר', כהגדרתו בפסיקה, עבור טכנאי-שיניים-לשעבר; וכי האופי והרמה של התפקוד שהן תובעות מתאימים לתובע ולמגבלותיו.
31.כפי שנקבע בפסק הדין המנחה, ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ מיום 12.1.99 – "עיסוק סביר הוא עיסוק שכל אדם סביר, בעל נתונים ורקע הזהים לאלה של המבוטח במקרה הנדון, היה רואה בו עיסוק חלופי שווה ערך לעיסוקו הקודם. כך גם ניתן להוסיף ולהגדיר 'עיסוק סביר' ככזה שאינו פוגע באופן משמעותי בכושרו להשתכר וכן מתאים לאורח חייו של המבוטח" [שם, פסקה 8. ליישום ההלכה לאחרונה, שבמסגרתו נקבע כי עיסוק כרואה-חשבון מן-השורה אינו 'סביר' עבור מי שהיה חשב בחברה גדולה, ראו ע"א (ת"א) 1322/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי, מיום 15.7.09].
32.לצורך ביסוס טענתה כי התובע עשוי לעבוד כמנהל מעבדת-שיניים, וכי יש בכך משום 'עיסוק סביר אחר' עבורו – על הנתבעת היה להוכיח כשירות ניהולית קונקרטית, המבוססת על השכלה, הכשרה וניסיון רלבנטיים, או מי מהם; וכן להוכיח כי המשרה שהנתבעת מייעדת לתובע הנה אופציה תעסוקתית ריאלית, שבצדה תנאים מקבילים לעיסוקו הקודם של התובע.
33.הנתבעת לא הרימה נטל זה. לפיכך אין מקום לקבוע שהתובע כשיר לעבודה ניהולית שהיא בגדר 'עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו להכשרתו ולהשכלתו'.

סכום תגמולי הביטוח

34. הנתבעת טוענת כי סכום התגמולים אינו אמור לעלות על 75% מהשתכרותו של התובע בשנת 2001; קרי: סך 2,415 ₪. איני מקבל טענה זו.
35.צודק התובע בטענתו כי סעיף 10 בנספח "שלוה" מתייחס למקרה של כפל-ביטוח, ואינו רלבנטי בענייננו. הסעיף המגדיר את חבות הנתבעת בקרות מקרה הביטוח הוא סעיף 2, העוסק בתשלום "פיצויים חודשיים לפי נספח זה". אין בו זכר לתיחום סכום הפיצויים לפי גובה השתכרותו בפועל של התובע בתקופה זו או אחרת.
36.לפיכך חיובה של הנתבעת כלפי התובע הוא בגובה סכומי הביטוח; ובהתאם לחשבונו של התובע בתצהירו שלא נסתר – סך 13,118 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (20.2.06). נכון להיום עולה סכום זה לסך 16,539 ₪.

סיכום

37.הנתבעת הודתה, על פי המומחים מטעמה, כי התובע איבד את כושר עבודתו כטכנאי-שיניים.

40.הנתבעת לא הוכיחה כי התובע כשיר לעבודה כמנהל מעבדת-שיניים; כי קיימת בכלל משרה פוטנציאלית כזו; וכי היא שוות-ערך למשרה של טכנאי-שיניים. לפיכך הנתבעת לא הוכיחה כי התובע כשיר לעסוק ב'עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו להכשרתו ולהשכלתו'.
41.הוכח, אפוא, כי אירע מקרה הביטוח. על-כן זכאי התובע לתגמולי הביטוח, בסך 16,539 ₪, נכון להיום.
42.לאור האמור לעיל בפסקאות ‏6-‏20 – איני פוסק לתובע הוצאות משפט, חרף קבלת התביעה.
43.התשלום יבוצע תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מהיום.

שלמה פרידלנדר 54678313

ניתן היום, ל' אב תשס"ט, 20 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.