בעלי מועדון שאסרו כניסת בליינים בגלל צבע עורם חויבו לפצותם

החוק המסדיר את האיסור להפליה בכניסה למועדונים הינו חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000, האוסר על מפעיל מקום ציבורי להפלות במתן הכניסה למקום, בין היתר מחמת גזע, דת, לאום ארץ מוצא, ועוד.

בפסק הדין בעניין צדוק וקטעבי נ' דונה מרטין ואח' (ת.א. 2887/06) אשר ניתן ביום 29.09.09 בבית משפט השלום בת"א, נקבע כי מבלים אשר נפלו קורבן להפליה גזעית לאחר שכניסתם למועדון סורבה בשל צבע עורם הכהה, יפוצו ב 60,000 שקלים .

מדובר בשני בחורים בליינים ממוצא תימני, אשר הגיעו בחודש אוגוסט 2005 למועדון "דונה מרטין" בת"א ולא הורשו להיכנס אליו, בניגוד לבליינים אחרים שצבע עורם בהיר וזאת בטענה, כי הכניסה מותרת ל"מוזמנים בלבד". לטענת התובעים, אנשים אחרים הוכנסו מבלי שנדרשו להציג הזמנה, ואף לא ידעו כלל כי יש צורך בהזמנה כזו. התובעים טענו, כי כניסתם למועדון סורבה עקב צבע עורם הכהה, ולפיכך דרשו פיצוי של 50,000 ₪  לכל אחד מהם.

מחומר הראיות בתיק עלה כי התובעים עוכבו תחילה  בכניסה לצורך "בדיקה", אולם לאחר מכן נאמר להם כי אינם יכולים להיכנס למועדון מפני שלא הוזמנו מראש. לעומת זאת, אורחים שעורם בהיר הוכנסו באותו לילה למועדון ללא עיכובים.
בעלי המועדון מנגד הכחישו כל הפליה על רקע גזעי וטענו להגנתם, כי רבים מהלקוחות הקבועים בו היו ממוצא מזרחי ואף אופייה של המוסיקה שהושמעה במקום היה מזרחי.

כבוד השופט פרידלנדר קבע כי התחקות אחר מעמדם של התובעים כאורחים מוזמנים  "שיקפה אפליה פסולה מחמת ההבדל היחיד הנראה לעין: צבע עור".

נקבע כי הוכח שהמארחת במקום התנתה את הכניסה בהזמנות באופן סלקטיבי תוך  התמקדות בגברים בעל צבע עור כהה.
עוד קבע כבוד השופט כי אמנם בעלי המקום אינם נוקטים בהפליה גורפת כלפי בעלי צבע   עור כהה, אך בפועל אכן מפלים מטעמי צבע עור, בכך שבעלי צבע עור כהה, חשופים יותר מאחרים לכך שלא יוכנסו למועדון. כבוד השופט הדגיש כי:  " אין זה לגיטימי להאבק נגד אלימות או סתם השתוללות ע"י החשדה קבוצתית של כל מי שצבע עורם כזה או אחר, והטלת מגבלות מוגברות על כניסתם של אלו למועדונים שלא על בסיס פרטני, קונקרטי וממשי".

לעניין הפיצוי, נקבע כי כיוון שהפליה גזעית במועדונים הפכה למכת מדינה, הרי שהתובעים  זכאים לפיצוי מוגבר, אשר נועד לפצותם על הפגיעה בזכותם החוקתית לשוויון וכן להרתעה מפני הישנות המעשים. לפיכך נקבע, כי התובעים זכאים לפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק. עם זאת, נפסק כי כיוון שמדובר באירוע אחד, אין לפסוק את הפיצוי המקסימאלי עבור כל אחד מהתובעים בנפרד.
בסופו של דבר, חויבו בעלי המועדון לשלם לתובעים פיצוי של 60,000 שקלים, וכן שכר טרחה והוצאות משפט.

ד"ר דוד סער, עו"ד