בית המשפט: על עיתונאי לברר את מלוא העובדות טרם הוא משמיץ

מה מידת הדיוק, הזהירות ותום הלב אשר נדרשים מעיתונאי שמפרסם כתבה משמיצה על אדם? שאלה זו נדונה בת"א  160211-09 מינה טאובר נ' יאיר הרוש (ניתן ביום: 27.10.10).

כבוד השופט דן מור מבית משפט השלום בתל אביב קבע כי הגנת "אמת דיברתי" אינה עומדת לעיתונאי (העיתונאי טען ל"מקורות" עיתונאיים אולם סירב לחשוף אותם ועל כן לא הוכח כי דיבר אמת) , ומקל וחומר, הגנת תום הלב אינה עומדת לו, שכן סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע קובע כי "חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב" אם "הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם הם אמת או לאו".

"אין מחלוקת בכוחה הרב של העיתונות. חובתו של הכתב לבדוק היטב את נושא כתבתו פן יגרום לנזק כבד לנפגע, ובמיוחד כשברור שכתבתו עשויה לפגוע, ולפגוע קשות. חובה זו, המוטלת על כל מפרסם, כפולה ומכופלת כמדובר בעיתונאי".

עוד נפסק כי חוסר תום הלב נמשך גם כאשר המורה ביקשה לפרסם הכחשה, והעיתון הסכים לפרסם שהיא מכחישה, אך הוא עומד על אמיתות הדברים ומתנה את פרסום ה"הכחשה" בויתור על פיצוי כספי. נפסק כי כך לא מפרסמים הכחשה כדרישת סעיף 17 בחוק.

בנסיבות בהן התכוון העיתונאי לפגוע, שכן חזקה עליו שידע את תוצאות מעשיו, חויבו הנתבעים בפיצוי התובעת  בסך של 75 אלף ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ בצירוף ריבית והצמדה כחוק.

ד"ר דוד סער, עו"ד