ביהמ"ש פסק לבליין שלא עבר את ה"סלקציה" 30 אלף ש"ח

ליאור מלכה יצא ביום 28.11.08 לבילוי בתל אביב, עם רעייתו ועוד שני זוגות. החבורה הגיעה למועדון "החתול והכלב" שברחוב קרליבך בתל אביב. כל החבורה הוכנסה למעט ליאור, ועל כן עזבה החבורה את המועדון.

בתביעה שהגיש ליאור הוא טען כי הופלה בשל "חזותו המזרחית". המועדון טען כי כניסתו סורבה מ"שיקולי ביטחון" שכן המאבטח חשש כי הוא נושא נשק. כיצד יוכל להוכיח ליאור כי אכן הופלה מחמת מוצאו המזרחי? שאלה זו נדונה בתא (ת"א) 155380-09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה (ניתן ביום: 10.11.10).

בית המשפט נסמך על סעיף 6(2) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 הקובע כי מקום בו מתוך קבוצת אנשים, בעלי החזות האשכנזית הוכנסו למועדון, ובעלי החזות המזרחית סורבו, הרי שקמה חזקת אפליה וכי על בעל המועדון להוכיח כי לא הפלה. בית המשפט ציין כי:

"שישה הגיעו לפתח המועדון. ארבעה מהם חלפו ביעף על פני שומר הסף כשהם זוכים לברכת הדרך לקראת כניסתם.  הנכנסים לא היו בעלי "חזות מזרחית". ולתובע, אויה לי שעלי לציין זאת, יש ויש "חזות מזרחית" .... אין ולא יכול להיות ספק בכך שהאיסור על הפליה כאמור בסעיף 3 (א) לחוק חל גם על הפליה בשל צבע עור. הפליה מחמת צבע עור מבטאת ייחוס של תכונות לחברי קבוצה – גזענות לשמה".

משקמה החזקה, נדרש בעל המועדון לסתרה. בעל המועדון טען כי לא ראה את אירוע ה"סלקציה" במו עיניו, אולם השומר ניסים חננאל, אשר ביצע בפועל את ה"סלקציה" לא זומן לעדות. במועדון מותקנות מצלמות אבטחה אולם לטענת בעל המועדון, החומר נמחק לאחר כשבוע. כן הסביר בעל המועדון כי "כמדיניות מוצהרת של המועדון, כאשר נמנעת מאדם כניסה למועדון, לא ניתן לו כל הסבר", ואכן, כשניסה ליאור מלכה להכנס למועדון פנה הסלקטור אל רעייתו ואמר לה "הוא לא", ו"אם את רוצה להיות עם בעלך אז תישארי איתו בחוץ".

בעל המועדון הצהיר כי הוא "נגד אפליה" ואי הכנסתו של ליאור נעשתה "משיקולי ביטחון". המאבטח הסמוי, מיכאל, טען כי הבחין בנשק בכיסו, אולם הוא לא יכול היה לזהות בודאות את ליאור מלכה כאותו אדם שסירב להכניסו למועדון.

בית המשפט קבע כי אין לקבל את עדותו, וכי אותו "דבר בולט" בכיסו של מי שלא זוהה בודאות כתובע יכול היה להיות פלאפון או ארנק תופח. בית המשפט לא קיבל את ה"תירוץ" של שיקולי ביטחון וקבע כי אם המאבטח חשד כי בכיסו יש נשק, היה יכול לבקש לבדוק זאת. לאור זאת נפסק כי הנתבעים לא הפריכו את חזקת האפליה.

בית המשפט מציין כי עם כל הכבוד לשיקולי ביטחון:

"למרות שהנתבע הצהיר כי הוא "מזרחי" הוא לוקה באותה נטייה פסולה של "חשדנות יתר" כלפי כאלו שחזותם כחזותו של התובע. כלפי אותם "חשודים" ננקטת מדיניות של חשדהו בטרם כבדהו ומניעת כניסתם נעשית בקלות יתרה. קלות בלתי נסבלת. גם אם קבוצה שלמה חשודה בשכרות, גם אם קבוצה שלמה חשודה בהסתרת כלי נשק – דווקא זה לו "חזות מזרחית" הוא "החשוד המיידי"".

עם זאת, חרף העובדה שמלכה תבע את הפיצוי המקסימלי בחוק, כ- 50 אלף שקלים, קבע בית המשפט כי בהשתת הפיצוי יש להדרש למכלול נסיבות העניין:

"התובע כלל לא ניסה לפנות לשומר ולברר את הסיבה למניעת כניסתו ולמעשה פנה לראשונה לנתבעת רק באמצעות הגשת התביעה למעלה מחודשיים לאחר האירוע. אך ברור הדבר כי ככל שחולף זמן רב יותר מעת האירוע ועד הפנייה לנתבע, כך קשה יותר ההתמודדות עם טענות התובע, כאשר לדידו של התובע מדובר באירוע יחיד ומיוחד בעוד לדידו של הנתבע מדובר באירוע אחד מני רבים, אירוע של ערב בערב. מאידך, וזאת עיקר, מאחר והגעתי למסקנה בדבר נקיטתה של הפליה פסולה, מצווה היא להעביר מסר המבטא את שאט הנפש שיש לבטא כלפי הפליה. כל הפליה".

על כן השית בית המשפט על בעל המועדון לפצות את התובע בסכום של כ- 30 אלף ₪ בצירוף כ-10,000 ₪  שכר טרחת עו"ד.