ביהמ"ש: ישנם מקרים בהם ניתן לפסוק פיצוי מופחת בגין 'אובדן השנים האבודות'

כיצד יש לחשב נזק שנגרם לילד בן 11 אשר טבע בבריכה בשל התרשלות השגחת המדריכים בפנימייה, בגין כאב וסבל, אובדן השנים האבודות ובגין קיצור תוחלת חיים? שאלות אלו עלו בע"א 4022/08  מרים אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (ניתן ביום 21.10.10).

באותה פרשה, ילד בעל צרכים מיוחדים נפש במסגרת הפנימייה בה למד, בבריכה בבעלות המתנ"ס של המועצה המקומית פרדס חנה. עקב התרשלות המדריכים והמצילים בהשגחה עליו, טבע הילד, כל נסיונות ההחייאה כשלו, הוא היה מחוסר הכרה כעשרה ימים, ובסופו של יום מת. בית המשפט המחוזי קבע כי מדריכי הפנימייה ומתפעלי הבריכה אחראים במשותף למותו, ופסק לעזבון הילד פיצויים בגין כאב וסבל (כ – 100 אלף ש"ח) ובגין אובדן ההשתכרות בשנים האבודות (כ – 700 אלף ש"ח). המשפחה ערערה ובית המשפט העליון דן בכל אחד מראשי הנזק.

לעניין פיצוי בגין אובדן ההשתכרות בשנים האבודות נפסק כי הגם שבהלכת אבו-חנא נקבע שיש לפסוק לכל ילד שנפטר פיצוי לפי חישוב השכר הממוצע במשק, הרי שאף לפי הלכה זו נפסק כי אם מוכח באופן ספציפי במקרה מסוים שכושר השתכרותו הפוטנציאלי של קטין מופחת יותר, אפשר לפסוק פיצוי מופחת, וכי באותו מקרה פיצוי לפי חישוב של כ – 80% מן השכר הממוצע במשק הוא סביר בנסיבות העניין, שבהן למנוח היו קשיים לימודיים רבים, וכי אין נפקא מינה כי בשנה האחרונה ללימודיו בפנימייה השתפרו הישיגיו.

לעניין פיצוי בגין כאב וסבל נפסק כי אין להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי ככל שהדבר נוגע לכאב וסבל, היינו, גם אם המנוח היה מחוסר הכרה עשרה ימים, ולא ניתן לדעת אם סבל אם לאו, והנזק הראייתי הזה נגרם באשמת הנתבעים, דוקטרינת הנזק הראייתי תחול אך ורק לעניין בחינת ההתרשלות, אך לא לעניין הערכת הנזק. כב' השופט אליקים רובינשטיין הביע עמדתו כי הוכח שאנשים מחוסרי הכרה סובלים כאב (לדוגמא מעוותים את פניהם בתגובה לדקירת מחט), אולם סבר כי הפיצוי הכללי שנפסק, בסך של כ- 800 אלף ש"ח, מספק. הועלתה גם השאלה באם יש לפסוק פיצוי בגין אובדן הנאות החיים, בין אם במסגרת ראש הנזק של "כאב וסבל" ובין אם במסגרת "אובדן תוחלת החיים", והוצגו שתי הגישות בפסיקה לנושא: האחת, שממילא מי שאבדה הכרתו אינו חווה את האובדן, והשניה: דווקא אי היכולת לחוות את האובדן היא זו אשר מזכה בפיצוי. נפסק כי כל עוד הפיצוי שנפסק סביר, יש להותיר את הדיון בכך ב'צריך עיון'.

בסופו של דבר, הערעור נדחה והפיצוי הותר על כנו.

ד"ר דוד סער, עו"ד