ביהמ"ש: חיילת שבוצעו בה מעשים מגונים על ידי אח, לא תוכל לתבוע את בית החולים

סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשנ"ב – 1952 פוטר את המדינה מאחריות לנזק שנגרם לחיילים עקב שירותם הצבאי. מהו הטעם לכך? אותם חיילים יכולים להגיש תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, שם אחריות הצבא מוחלטת, היינו, גם אם הצבא לא התרשל, אך נגרם נזק לחייל, החייל יפוצה.

אך מהו הדין כאשר הצבא שולח את החייל לטיפול רפואי בבית החולים ושם ניתן לו טיפול רפואי רשלני, או גרוע מכך, חיילת נחשפת בבית החולים למעשים מגונים מצד אח? על מי תוטל האחריות? על הצבא, מכוח חוק הנכים, או על בית החולים, מכוח פקודת הנזיקין? שאלה זו הועלתה בת"א 3517/09 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' פלונית (ניתן ביום 7.11.10).

באותה פרשה, דובר בחיילת אשר לקתה בנפשה עקב שירותה הצבאי, הופנתה לבית החולים תל השומר ע"י הצבא, ושם בוצעו בה מעשים מגונים על ידי אח (אשר הורשע בפלילים בגין כך), ומאז היא סובלת מתסמונת פוסט-טראומטית קשה. החיילת הגישה תביעה ברשלנות כנגד המדינה, כאחראית על בית החולים תל-השומר, אולם המדינה ביקשה למחוק על הסף את התביעה, וזאת בשל חסינותה כלפי תביעות חיילים.

בית המשפט אימץ את עמדת המדינה, וקבע כי מקום בו חייל נזקק לטיפול רפואי עקב מחלה אשר נגרמה בשירותו הצבאי, או לחילופין, הזדקקותו לטיפול רפואי נובעת מגורמים אחרים אולם היותו במסגרת הצבא מחייבת אותו להדרש לגורם הרפואי אשר אליו הפנה אותו הצבא, ואותם גורמים רפואיים התרשלו, יש לראות בתוצאות הטיפול הרפואי הרשלני ככאלו אשר נגרמו עקב שירותו הצבאי של החייל (הלכת שוקרון, רע"א 8317/99), ובמקרה שכזה, על החייל לפנות לקצין התגמולים בתביעה, והמדינה עצמה חסינה מפני תביעה נזיקית. עוד נפסק כי אין בעובדה שמעשהו של האח היה פלילי בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין תוצאות הטיפול הרפואי, שכן אחריות הצבא כלפי החיילים הינה מוחלטת, וכי בכל מקרה, התביעה הוגשה כנגד בית החולים בעילת ההתרשלות (ולא כנגד האח), ועל פי ההלכה הצבא אחראי כלפי חיילים מקום בו הוא מפנה אותם לטיפולים מטעמו.

נפסק כי על החיילת לשעבר להגיש תביעה למשרד הביטחון, וכי היא חסומה מלתבוע את המדינה באחריותה השילוחית כלפי בית החולים תל-השומר.

ד"ר דוד סער, עו"ד