להערכת סיכויי תביעתך:
ילד טבע בבריכה, ושכב בבית החולים מחוסר הכרה עשרה ימים. אין חולק כי חוסר ההכרה נגרם באשמת הנתבעים אשר התרשלו בהשגחה עליו. בשל היותו מחוסר הכרה לא ניתן לדעת אם סבל אם לאו באותם ימים. הנתבעים, למעשה, גרמו לכך שלא ניתן יהא לאמוד את הנזק.
דוקטרינת הנזק הראייתי גורסת, כי הגם שהכלל בנזיקין הוא ש"המוציא מחברו עליו הראיה", הרי שאם הנתבע, בהתרשלותו, גרם לנזק ראייתי, יועבר נטל ההוכחה אל שכמו, להוכיח כי לא התרשל. האם בנסיבות המתוארות לעיל יש להעביר את נטל הראיה אל הנתבעים? שאלה זו הועלתה ונדונה בע"א 4022/08 מרים אגבבה נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (ניתן ביום 21.10.10).
נפסק כי אין להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי על שאלת הנזק, שכן דוקטרינה זו מופעלת בנוגע לשאלות של התרשלות וקיומו של קשר סיבתי:
"הכלים המשמשים ברגיל להערכת הפיצוי, ובעיקר בכל הנוגע לנזק הבלתי-ממוני, מביאים כבר בחשבון את אי הוודאות האינהרנטית הגלומה ביסוד הנזק, ובמיוחד בראשי הנזק הנסמכים על תחזית ולא על היסטוריה. ...שילובה של דוקטרינת הנזק הראייתי כיסוד מקל נוסף בתוך המארג של הוכחת הנזק ובמיוחד זה של הוכחת הנזק הלא-ממוני, עשויה להפר את האיזון הקיים בין השמירה על האינטרסים של הניזוק לבין השמירה על אלה של המזיק – תוך הטיה לכיוונו של הראשון".
עם זאת, נפסק כי קיימים מקרים חריגים שבהם תשקל האפשרות להטיל לפתחו של המזיק את נטל ההוכחה באשר לרכיבים מסוימים בתוך יסוד הנזק. כך, למשל, במקרה של רשלנות שהביאה גם לאבדן ראיות, אשר היו יכולות לסייע לתובע להוכיח אחד מרכיבי הנזק, וזאת, בעיקר, מקום בו מדובר בנזק ראייתי "נפרד", כלומר, הפעולה שהביאה לנזק הראייתי (למשל: העדר הבדיקה או הרישום), נפרדת מן המעשה אשר גרם לנזק הראייתי (כגון גרימת התאונה). היות ובאותו מקרה, אי הודאות מובנית לתוך סוג הנזק שנגרם, אין להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי לעניין הנזק.
ד"ר דוד סער, עו"ד
