ביגמיה כעילה לתביעה אזרחית

ביגמיה יכולה להיות גם עוולה אזרחית, כך שמי שמתחתן בנישואיי ביגמיה, עלול  להיתבע תביעה נזיקית בגין הפרת חובה חקוקה ( ראו למשל פסה"ד תמ"ש 026680/05, בעניין ה.ג. נ' ט.ג. בית משפט לענייני משפחה ירושלים). במקרה זה, דובר בצדדים מוסלמים, בהם הגבר נישא בנישואין שניים לאישה שניה בטרם התגרש מהראשונה. חרף העובדה כי הנישואים השניים הם תקפים על פי דינם האישי של הצדדים ( המשפט המוסלמי/השרעי) , הגבר הורשע בביגמיה וחוייב בתשלום פיצויים ניזיקיים בתביעה הנזיקית שהגישה נגדו אשתו הראשונה, בגין הפרת חובה חקוקה.

בפס"ד זה נקבע גם ,כי: "השלטת המונוגמיה באמצעות החוק הפלילי אינה מותנית בהתנגדותה של האשה הראשונה שבעלה ישא אשה אחרת. אפילו הסכימה האשה הראשונה לנישואי האשה השנייה, אין החוק רואה את הסכמתה כהסכמה, לא רק מתוך החשש ללחץ או השפעה בלתי הוגנת מצד הגבר, כי אם, בעיקר, כיוון שהמונוגמיה נחשבת בעיני המחוקק, לערך מוסרי וחברתי יסודי שאין לפגוע בו"

וכך נקבע בע"פ 73/ 596 , מחאמיד נ' מ"י,פ"ד כח , 777-776 , על ידי כבוד השופט חיים כהן, שהיה שם בדעת מיעוט:

"...בעיני המחוקק יש בדין המונוגמיה משום שמירה על זכות האשה, שלא יקח בעלה אשה אחרת עליה ויגרע מזכויותיה ; ויש בדין המונוגמיה גם משום השוואת זכות האשה לזכות האיש, שכשם שאשה אינה יכולה לא לפי דין התורה ולא לפי דין השריע לקחת איש על אישה, כן לא יוכל איש לקחת אשה על אשתו...".

גם פרופ' שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל, עמד על האינטרס המוגן על פי איסור ריבוי הנישואין, ולפיו:

" איסור הביגמיה מגן על האשה הראשונה מפני פגיעה במעמדה ובזכויותיה על ידי נישואין עם אשה אחרת על פניה... יתר על כן: האיסור הפלילי בא לחולל שינוי חברתי, כלומר, העלאת מעמדה של האשה בעדות ובחברות בהן נהוג היה ריבוי נשים, במיוחד בחברה המוסלמית. בכך ביקש המחוקק להשיג מטרה סוציאלית חשובה, והיא הגנה על האשה הראשונה ושיווי זכויותיה לאלו של הגבר: כשם שהאשה אינה רשאית להינשא לאחר לפי הדין האישי, כך גם על הגבר הנשוי יהיה אסור לשאת אשה אחרת, אם לא על פי הדין האישי הרי על פי החוק החילוני".   שם, בעמ 240..

בעניין נישואיי הביגמיה, ראו גם  פסק דין בורונובסקי נ' שטרייט.