להערכת סיכויי תביעתך:
מפרסם דברי לשון הרע זכאי להגנה, מקום בו הוא פרסם דבריו בתום לב באחת הנסיבות המתוארות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, והפרסום "לא חרג מן הסביר באותן נסיבות" (סעיף 16(א) לחוק). ברם, סעיף 16(ב) לחוק דן בחזקות אשר – בהתקיימותן, חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב, שאז לא תעמוד לנתבע הגנת תום הלב:
" (ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
בתא (ת"א) 75105/04 ישראלי עודד, עו"ד נ' יסעור יונתן (ניתן ביום: 25.05.2006), טען הנתבע כי הדברים שצוטטו מפיו בכתבה נאמרו על ידו במסגרת תפקידו – כסגן וממלא מקום ראש העיר – ובתום לב, ולא הייתה לו כל כוונה לפגוע בתובע שממילא לא הכיר אותו. הנתבע ביאר בתצהירו כי הדברים השגויים שהטיח בתובע, עו"ד, כאילו הוא הפסיד בתביעה נגד חברת 'נתיבי איילון', נבעו מאי היכרותו עם התפתחות מאוחרת בפרשה (התביעה עברה להכרעת שמאי).
נפסק כי "טעות כשלעצמה אינה מעידה על חוסר תום לב (ע.א. 357/76 רסקין נ. המשביר לצרכן אגודה שיתופית בע"מ פד"י ל"ג(2), 222, 224). עם זאת פרסום יכול להיעשות שלא בתום לב גם כאשר המפרסם האמין בכנות באמיתות הפרסום".
באותה פרשה הנתבע האמין, אמנם, בכנות, בנכונות דבריו אך לא בכך סגי בכדי לבסס את הגנת תום הלב שכן הוא לא נקט באמצעים סבירים עובר לפרסום, בכדי להיווכח באמיתות דבריו לפיהם, כביכול, התובע "הטעה את לקוחותיו" באשר לסיכויי התביעה שהגיש בשמם, ו"הפסיד במשפט".
עוד נפסק כי:
"בפרסום תיאורו של התובע כמי שאופן ניהול ההליכים המשפטיים בהם הוא מייצג הנו רשלני וכמי שאומר ללקוחותיו שיש סיכוי שינצח בהליכים, ובפועל כביכול הפסיד, יש משום יצירת דרמטיזציה בפרסום באמצעות הכללת עובדות ופרטים לא מדויקים. דהיינו – מעצם ההודאה של הנתבע כי אינו מכיר את התובע מחד ופרסום דברים שלכאורה אמר התובע ללקוחותיו מאידך – על פניו יש משום הכללת עובדות ופרטים לא מדויקים העולים כדי חוסר תום הלב בפרסום" (ע"א 250/69 הוצאת מודיעין נ. חתוקה פד"י כ"ג(2) 135).
ד"ר דוד סער, עו"ד
