הפסיקה הכירה בתאונת דרכים בה נפגע עובד בדרך מיום כיף לביתו ו/או בדרך מביתו ליום כיף כתאונת עבודה. בעניין זה יפים הם דבריה של כבוד הנשיאה ( כתוארה דאז) השופטת ברק בפסק הדין עב'ל 468/03, תקווה חזן נ' המל"ל, אשר קבעה כי יום נופש נחשב כיום עבודה בזו הלשון:
" השתנו העתים. מקום העבודה הוא מקום מרכזי בחיינו. מקום העבודה צריך שיהא נוח ונעים, מאתגר, הן למעסיקים והן לעובדים...המעביד מעוניין בכך-גם לגביו חשוב שעובדיו יהנו ויהיו מרוצים. עניינו בכך, הן כדי שמקום העבודה יהא נעים אף למעסיק והן מהבחינה הכלכלית, תכליתית. עובדים מרוצים מקדמים את מקום העבודה, הדבר מועיל למעסיקים ומועיל לעובדים....מקום עבודתו של אדם , שבו הוא מבלה לכל הפחות שליש מיומו, אינו אמצעי להשתכרות בלבד, כי אם מקום שממנו הוא מבקש להפיק סיפוק והגשמה עצמית...לכך חשיבות מעשית מעבר ליצירת הרגשה טובה למעורבים. מוטיבציה לעובדים תורמת לפיתוח מקום העבודה....".
בעניין בל 1165/99 שלום לוי נ' המל"ל, נקבע גם כי : עניינו של המעביד בעריכת יום הכיף היה מעבר לגיבוש חברתי רגיל, ושליום הכיף יש זיקה חזקה מספיק לעבודות העובד, כך שהתאונה שהתרחשה אמורה להיחשב כתאונת עבודה."
בפס"ד יעקב יוסף נ' המל"ל,( פד"ע כ"ח 569) , חזר בית הדין לעבודה על אותה הלכה. נקבע שם שקיימות פעולות נלוות לעבודה, היינו פעולות שאינן קשורות ישירות בעבודה, אך תאונות המתרחשות בהן מוכרות כתאונות עבודה.
בפס"ד בל 1628/08 , שוורץ נועם נ' המל"ל, הכירה כבוד סגנית הנשיאה השופטת סלע , מביה"ד האזורי לעבודה בת"א), בתאונת דרכים שהתרחשה לעובד בדרכו חזרה מיום הכיף, כתאונת עבודה.
ד"ר דוד סער, עו"ד

