אחריות שומר בנזיקין

28.7.11

עסקינן בחברת שירותי הרמה ומנוף אשר שכרה את שירותיה של חברת שמירה. חרף שירותי השמירה שהוענקו לחברה, באחד הימים, אירעה פריצה למוסך החברה, כתוצאה ממנה נגרמו לתובעת נזקים בגובה של מיליוני שקלים.

טענת התובעת הייתה כי השומר מטעם חברת השמירה, לא הבחין כלל בכניסת האלמונים לשטח המוסך ובהימצאם בעת האירוע עצמו. עוד טענה התובעת, כי השומר נמנע מלבצע סיור באתר מדי שעתיים, נמנע מלצפות במסכי הביקורת שהוצבו בעמדת השמירה, וכן כי העסקתו של השומר הינה בניגוד לתנאי החוזה, מבחינת גילו ושירותו הצבאי בצה"ל.

משכך, טענה התובעת, כי חברת השמירה אחראית באחריות שילוחית למעשיו ומחדליו הרשלניים של השומר מטעמה, ואחראית באחריות חוזית ועל פי חוק השומרים לפיצוי התובעת.

מנגד טענה הנתבעת, כי אינה בבחינת "שומר שכר" כמשמעותו בחוק השומרים, וחוק השומרים כלל אינו חל בנסיבות המקרה. לטענתה, מתחם עסקה של התובעת לא היה תחת אחריותה ו/או פיקוחה של הנתבעת, והיא מצידה לא הייתה בעלת השליטה או הממונה על המקום. התובעת לא שעתה להצעות הנתבעת לתקן ולשפר את האבטחה במקום עסקה, והתובעת היא זו שקבעה את הנהלים וההסדרים במקום.

החוק הרלבנטי במקרה דנן הינו כאמור חוק השומרים הקובע כך:

שמירה ושומרים

1. (ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר. ...

אחריות שומרים

2. (ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן......

ביהמ"ש קבע כי על מנת להטיל אחריות על שומר בגין נזקו של הנכס נשוא השמירה, יש להוכיח קיומו של יסוד ההחזקה בנכס על פי "מבחן השליטה" בנכס. התנאי הוא כי לחברת האבטחה תהיה שליטה מעשית ומלאה בנכס תוך הסכמת הצדדים לכך.

לאחר שבחן את חוזה ההתקשרות שבין הצדדים, מתוכו עולה כי המטרה העיקרית לשמה התקשרה התובעת עם הנתבעת הינה שמירת רכוש וציוד התובעת, קבע ביהמ"ש כי עסקינן בשומר שכר. בית המשפט פסק, כי בטרם חתימה על ההסכם, על הנתבעת היה לבדוק את תנאי המיגון והגידור של המתחם, לבדוק את נקודות התורפה שעלולות לקרוץ לגנב פוטנציאלי, ולהגיש ללקוח מפרט של כל הנתונים והדרישות שחייבות להתקיים על מנת להשיג את המטרה של שמירה מלאה על הרכוש. עוד פסק ביהמ"ש כי "לקוח מצפה כי תמורת כספו, ששולם לאחר משא ומתן ובחינת כל נתוני העסקה יקבל שירות של שמירה מלאה על רכושו..".

נקודה למחשבה:

לפי חוק השומרים, שומר שכר מן הסוג הראשון (שומר שכר שהמטרה העיקרית של מסירת הנכס לידו היא לשמור עליו) "אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא היה יכול למנוע תוצאותיהן". קביעה זו עולה בקנה אחד עם עמדת המשפט העברי, משום שנוסח זה מוציא מן הכלל מקרי אונס שלא היה צריך לצפותם מראש, ולא ניתן היה למנעם בשעת מעשה.

אחריותו של שומר שכר במשפט העברי חמורה מאחריות שומר חינם: שומר חינם די שישמור "כדרך השומרים", והוא חייב רק ב"פשיעה", כלומר כשהתרשל בשמירה; ואילו שומר שכר חייב גם ב"גנבה ואבדה", ופטור רק ב"אונס", כלומר בנזק שאירע לפיקדון שהופקד לשמירתו מחמת כוח עליון.

בא בתלמוד הבבלי, ואומר שאחריות שומר שכר גדולה מזו של שומר חינם, משום שבעל הנכס יכול לטעון: "להכי יהבי לך אגרא, לנטורי לי נטירותא יתירתא [= לזה שילמתי לך שכר, כדי שתשמור שמירה יתרה (משמירת שומר רגיל)]"

יש באחריות החמורה במיוחד שמטיל המשפט העברי על שומר שכר כדי לאלפנו בינה באשר לזהירות הרבה הנדרשת מן האדם ביחס לממונו של הזולת. מי שהוטלה עליו אחריות על נכסי הציבור, ואף מקבל לשם כך שכר מקופת הציבור, על אחת כמה וכמה.

(מתוך המאמר אחריותו של שומר שכר –" הייתי ביום אכלני חרב", מאת ברוך כהנא, דוקטורנט בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים)

ד"ר דוד סער, עו"ד