להערכת סיכויי תביעתך:
בית המשפט המחוזי דחה תביעה לפיצויים נגד רשות הטבע והגנים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מנפילה מצוק המצוי בשטחי שמורת הטבע "חוטם הכרמל". המקרה נדון בת.א 1051/07 אלון מחלוף ואח' נ' רשות הטבע והגנים ואח'.
בתיק זה דובר בשני נערים, אשר החליטו לערוך טיול בשמורת הטבע "חוטם הכרמל", ללא כל הכנה מראש. אחד מהם החליט לטפס על מצוק שהיה בשמורת הטבע, נפל ונחבל קשות בראשו.
הניזוק והוריו טענו כי התאונה אירעה בשל רשלנותן של רשות שמורות הטבע (להלן: "הרשות"), שהינה המחזיקה והמנהלת של השמורה, של המועצה המקומית זכרון יעקב ושל המועצה האזורית חוף הכרמל, בשל רשלנותן בהפעלת סמכויות פיקוח ובקרה על הנעשה בשמורה, ושל מדינת ישראל. התובעים טענו כי רשלנות הנתבעות נוגעת לאי נקיטה באמצעים מספיקים כדי להבטיח שמטיילים בשמורה לא יינזקו. התובעים סבורים כי חסרו אמצעי זהירות, לרבות שלטי הכוונה ואזהרה בשלושה רבדים; הראשון, בגדר המקיפה את השמורה. נטען כי הגדר לא התאימה למניעת כניסתם של מטיילים שלא דרך השערים המוסדרים. על הגדר ובסביבתה לא הותקנו שלטי אזהרה והכוונה מספיקים; השני, בתוך השמורה לא נמצאו שלטים מספיקים לכוון את המטיילים ללכת רק בשבילים. מדובר במדרון טרשי שרועות בו פרות ויוצרות מעין שבילי הליכה רבים; הרובד השלישי, עניינו העדר אמצעי זהירות בסמוך למצוק. על המצוק לא נמצאו שלטי אזהרה, לא הוצבו למרגלות המצוק גדרות למניעת טיפוס או אמצעים אחרים.
עיקר הטענות של התובעים מכוונות לאמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את הטיפוס על המצוק. בית המשפט דן בטענות וקבע כי אין חולק כי למרגלות המצוק אין כל גדרות (בשונה מהגדרות שהוצבו בראש המצוק) ואין גם כל שילוט המזהיר את המטיילים שלא לטפס על המצוק.
הטענה העיקרית של הנתבעות הינה, כי הסיכון בטיפוס על המצוק הינו כה ברור עד כי לא צריך היה לצפות את האפשרות שמטייל כלשהו יטפס עליו, שני המומחים מאשרים כי באזור שבו נפל התובע המצוק הינו תלול מאוד כמעט ניצב לקרקע וכל אדם סביר מבין שאין לטפס עליו ללא אמצעים מתאימים.
בית המשפט קבע כי הסכנה שבטיפוס במצוק הינה כה גלויה עד כי גם חברו של התובע, הבינה. בעדותו אישר החבר כי אמר לתובע שהטיפוס מסוכן. החבר גם החליט שלא לטפס. למרות האזהרה ולמרות שהבין וידע כי הטיפוס מסוכן בחר התובע לטפס על המצוק.
המצוק בשמורה הינו מצוק ארוך וגבוה הנמשך לאורך חלקו הדרומי של הכרמל ונראה היטב לכל הנוסעים בכביש החוף ולבטח מוכר לכל תושבי בית חנניה. לא מדובר בסכנה נסתרת אלא בסיכון ברור וגלוי לכל. ההולך בשביל שלמרגלות המצוק, או אפילו בקרבת השביל אינו צפוי לכל סכנה מהמצוק. הצבת שלט שהטיפוס מסוכן לא הייתה מוסיפה מאום, שהרי כל בר-דעת הרואה את המצוק מבין שהטיפוס מסוכן. במקרה הנוכחי נוספה לכך אזהרה מפורשת מפיו של חברו של התובע, שהזהיר את התובע שהטיפוס מסוכן.
לאור האמור, ביהמ"ש קבע, כי אין מקום להטיל על הרשות חובה לנקוט אמצעי זהירות מפני סכנות, שהסבירות להתרחשותן הינה נמוכה. הציפייה כי אדם סביר יחליט להגיע למצוק שלא בשביל מסודר, ולטפס עליו ללא כל אמצעים מתאימים, הינה צפייה כה רחוקה עד כי אינו סבור שיש מקום להטלת חובת שילוט או גידור, מעבר לזו שבכניסה לשמורה. כמו"כ, אין לתובע אלא להלין על עצמו על שהתפתה לטפס במקום מסוכן. לא כל אירוע שבו נגרם נזק לאדם מקים אחריות של אחר לקרות הנזק ולעיתים האשם רובץ לפתחו של הניזוק בלבד.
ד"ר דוד סער, עו"ד
