להערכת סיכויי תביעתך:
דובר במקרה בו התובע, יליד 1943 עבד במפעל לייצור ברום בין השנים 1964-1991. בשנת 1993 התגלתה אצל התובע מחלת סרטן מסוג- HCL- "לוקמיה של התא השעיר".
התובע הגיש תביעה כנגד מעסיקתו לשעבר בטענה כי הנזקים שנגרמו לו ארעו כתוצאה מרשלנותה, מאחר ובמהלך עשרות שנים נחשף מדי יום לחומרים כימיים מסוכנים במהלך עבודתו. התובע טען כי הנתבעת התרשלה בשל היעדר אמצעי מיגון נאותים, אי קיום תדריכי בטיחות לעובדים, היעדר שילוט, היעדר ניטור במפעל ועוד.
בית המשפט קבע כי מדובר במפעל העוסק בייצור וטיפול בחומרים כימיים, עובדי המפעל והתובע בכללם עבדו בסביבה אשר בה מצויים חומרים כימיים מסוכנים, ולפיכך הנתבעת יכולה היתה לצפות כי עובדיה יפגעו כתוצאה מסביבת עבודתם. הנתבעת היתה אחראית לדאוג לתקינותו של ציוד המיגון, משום שהמפעל הוא שסיפק את הציוד. בית המשפט קבע כי על מפעל אשר עוסק בחומרים מסוכנים מוטלת חובה מוגברת לדאוג לבריאות עובדיו, לפיכך מצופה ממפעל מסוג זה לוודא כי הציוד תקין. הנתבע לא דאגה לתדריכי בטיחות לעובדים ולא הוצב שילוט מתאים במפעל, כפי שדורש החוק.
התובע הוכיח ברמת וודאות של למעלה מ-50% כי אכן נחשף לחומרים מסוכנים ברמות גבוהות, והתובע אף הוכיח, באמצעות חוות דעת מטעמו, את הקשר הסיבתי בין מחלת ה-HCL לבין החומרים שלהם נחשף.
עוד נקבע כי משרד העבודה נושא באחריות בנזיקין, בשל סמכויות הפיקוח והאכיפה הקיימות לו לפי חוק. המשרד היה אמון על ביצוע הניטור עד אמצע שנות ה-80 וכן לבצע בדיקות בטיחות לעובדי המפעל. לרשות סטטוטורית יש אחריות רחבה מאוד כלפי האזרחים. העובדה שהתגלו ליקויים והעובדה כי המדינה לא הטילה סנקציות המוקנות לה לפי חוק על המעסיקה, מלמדת על רשלנותה. לפיכך, התביעה התקבלה בחלקה.
(ת.א. 1518/97 אבוטבול ארמונד נ' חברת ברום ים המלח בע"מ)
ד"ר דוד סער, עו"ד
