אחריות הצבא על חיילים שניזוקו מרשלנות רפואית

כאשר חייל נפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, הוא זכאי להגיש תביעה כנגד קצין התגמולים, ואחריות הצבא כלפי החייל הינה מוחלטת, גם אם לא היה דופי בפעולת הצבא, ואף אם החייל נפגע תוך כדי ביצוע מעשה פלילי, וזאת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959. אך אליה וקוץ בה:  החייל חסום מהגשת תביעה בנזיקין כנגד המדינה, וזאת מכוח סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - 1952. נשאלת השאלה מה קורה כאשר חייל קיבל טיפול רפואי רשלני במהלך שירותו, ועקב הטיפול הרפואי נגרם לו נזק? על מי תחול האחריות לפצות את החייל? על הצבא? על בית החולים? שאלה זו עלתה תדיר בפסיקה, וניתנו לה תשובות סותרות.

עם זאת, התשובה שבית המשפט נטה לאמץ הינה שכאשר החייל נזקק לטיפול רפואי עקב מחלה שנגרמה עקב השירות הצבאי, הצבא ישא בתוצאות הטיפול הרפואי, מקום בו זה הרע את מצבו של החייל, בין אם הטיפול הרפואי היה רשלני, אם לאו. מאידך, גם אם החייל נזקק לטיפול רפואי שלא עקב מחלה אשר נגרמה עקב השירות הצבאי, אולם הוא נדרש לקבל טיפול רפואי מאותו גורם אשר אליו הופנה על ידי הצבא, ואותו גורם התרשל, גם אז יחוב הצבא ברשלנות כלפי החייל. עם זאת, ישנה אף גישה מקלה יותר, אשר אינה דורשת להוכיח את התרשלותו של הגורם הרפואי:

"הטעם לכך נעוץ בעובדה שהחייל במסגרת שירותו הצבאי נתון בסד של טיפול רפואי הניתן לו על ידי הצבא, והוא איננו יכול לבחור באפיק רפואי חלופי. משהוזקק חייל לאותו מקום ריפוי שהצבא מפנה אותו לשם, הטיפול הרפואי שמקבל חייל הוא עקב שירותו בצבא, ובמקרה של תקלה המתרחשת במסגרת טיפול זה, יהא הצבא אחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממנה. בהקשר זה אין שום חשיבות אם היתה רשלנות או לא היתה רשלנות בטיפול הרפואי" (דנ"א 2861/99).

באותם מקרים שבהם הצבא מחויב לפצות חיילים בגין תוצאות טיפול רפואי שהזיק להם, המדינה פטורה מלפצותם, כאמור לעיל. לא פעם, כאשר חייל תובע את המדינה בגין רשלנות רפואית (בגין אחריותה השילוחית על בית חולים זה או אחר), מבקשת המדינה למחוק את התביעה על הסף, וזאת משום שמקום בו הצבא אחראי, למדינה נתונה חסינות. כך היה לדוגמא בת"א 3517/09 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' פלונית (ניתן:ביום 7.11.10).

ד"ר דוד סער, עו"ד