אחריות בנק כלפי לקוחותיו

במערכת יחסים בנק-לקוח ניתן להבחין בנקל, כי יחסי הכוחות אינם סימטריים כלל ועיקר. עוד מקובל כי הבנק, בדרך כלל, הוא המכתיב ללקוח את חוזה ההתקשרות ומכח זה חלים עליו דיני החוזים וחוזים אחידים.  

במסגרת יחסי לקוח-בנק, חב הבנק כלפי הלקוח בתום לב מוגבר ובחובת זהירות מקסימאלית.  זהירות זו אמורה להתבטא בכך שהלקוח לא יוטעה על ידי הבנק ושכל מהלכי הבנק כלפיו ואתו, יהיו נהירים די צורכם וברורים כשמש, לבל יוותר הלקוח לא מבין ועקב כך יפעל בדרך שתסב לו נזקים.  

דוקטרינה זו מיושמת בפסיקה, כך שבתי המשפט דורשים מידה רבה ומוגברת מבנק בהתנהגותו עם הלקוח. המגמה בשנים האחרונות, ככל שהדברים נוגעים להתדיינויות משפטיות בין לקוחות לבנקים, הוא דקדוק כחוט השערה עם הבנק בכל פעם שמתגלה כי הבנק לא טרח להסביר היטב ללקוח את משמעויות הקשר החוזי ביניהם. 

הקפדה מירבית זו באה לידי ביטוי בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניין ע"א 2501/04 יאסין רותי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', שם נדון המקרה בו בעקבות פעולה רישום משכון במשרד הרישוי אותה לא היה חייב הבנק לעשות, טעה צד ג' ונגרם לו נזק כספי ניכר.  הבנק טען כי לא מוטלת עליו החובה לרישום משכון במשרד הרישוי ולפיכך אם צד ג' הסתמך על רישום או מחיקת רישום, זו אחריותו בלבד. בית המשפט לא קיבל זאת וכב' השופט י. גריל קבע כי: "עיון בפסיקת בתי המשפט השונים, במהלך השנים, מלמדת על מגמה הנוטה להרחיב את הטלת חובת הזהירות על הבנקים השונים".  

עוד יצויין כי אנו מוצאים את ההקפדה עם בנקים בין היתר בנושא הכאוב של ערבים.  שורה אורכה של פסקי דין פסקו לטובת ערבים, כל אימת שהוכח כי הבנקים לא טרחו לגלות לערב את מצבו האמיתי של לוקח ההלוואה.  

כך בע"א 7451/96 אביבה אברהם נ' בנק מסד בע"מ, דעת המיעוט וכן מאמר שלם בעניין "חובות הבנק כלפי ערב" של כב' השופטת דרורה פלפל בחוברת הפרקליט מ"א 414, ועוד פסקי דין רבים.

המסקנה המתבקשת היא, שאומנם הלקוח חש קטן מול הבנק, אך המשפט עומד בגדול לצידו ואל לו להרגיש בטלות במחלוקות איתו.

ד"ר דוד סער, עו"ד