אובדן כושר עבודה – הגדרת העיסוק בפוליסה

במקרים רבים בהם מוגשת תביעת אובדן כושר עבודה לחברת הביטוח, מוצאים בין שלל "התירוצים" להימנע מתשלום למבוטח את התירוץ שהמבוטח יכול לעסוק בעיסוק אחר סביר. לא אחת, נסיונות חברת הביטוח לכפור בחבותה מקוממים ומכעיסים, ולא יפלא מדוע בתי המשפט עובדים שעות נוספות בסכסוכים מעין אלו.   

לאחרונה, בתביעה שהוגשה נגד חברת "הפניקס" על ידי מורה לחינוך גופני, ביטא כב' השופט מנחם קליין בבית משפט השלום בת"א, את מורת רוחו מנסיונות "הפניקס" לא לשלם את המגיע  למורה זו עקב אובדן כושרה לעבוד.  ומקרה שהיה כך היה.  מורה לחינוך גופני איבדה את כושרה לעבוד ופנתה בתביעה לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה, מכח פוליסת ביטוח חיים בה היתה מבוטחת. הפניקס טענה כלפיה כי יכולה היא לעסוק כמורה לאנגלית או כמדריכת נוער. עוד טענה הפניקס באמצעות מומחה תעסוקתי מטעמם, כי המורה איבדה רק 50% מכושרה לעבוד ולפיכך אינה עונה על תנאי הפוליסה.  

בפסק דין שניתן, ציין השופט, שכל עוד התובעת אינה עובדת כמורה לחינוך גופני, המקצוע אותו ביטחה בכיסוי אובדן כושר עבודה בפוליסה אותה רכשה במיטב כספה, היא זכאית לתגמול מידי חודש בחודשו. השופט דחה גם את טיעוניה של חברת הביטוח, לפיהן יכולה המורה לעבוד כמורה לאנגלית וציין כי מקצועה הוא מורה לחינוך גופני, ואין לדרוש ממנה שתעסוק במקצועות אחרים שאינם בתחום מומחיותה.  הפניקס חוייבה גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

המסקנה המתבקשת:  כשהתביעה הינה בתום לב ואמיתית, יש להיאבק על הזכות לקבלת המגיע ואין להיכנע לתכתיבי ותירוצי המבטחת.  בכל מקרה, רצוי מאד לפעול באמצעות עו"ד הבקיא בחוק ובפסיקה ואין לנסות להתמודד לבד מול המבטחת.

ד"ר דוד סער, עו"ד