אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי

אלה נימוקי הערעור:

א.        המערער נפגע בעבודה ביום 26/6/07.

ב.         ועדה רפואית ראשונה קבעה ביום 30/6/09 נכות צמיתה בשיעור 81%.

ג.         המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על החלטת הועדה.

ד.         ועדה לעררים קבעה ביום 18/10/09 נכות בשיעור 42%.

ה.        הועדה התעלמה מהליקויים בתחום העור.

ו.         הועדה התעלמה ממסמכים רפואיים לרבות חוו"ד רופא עור מטעם המל"ל שקבע נכות 20% בתחום זה.

ז.         הועדה לא נימקה מסקנותיה.

ח.        הועדה לא התייעצה עם רופא עור מומחה.

2.   בישיבת 8/7/10 המליצה כב' הרשמת ולך שהתיק יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול להוועץ ברופא עור וכן על מנת שתשקול נכות בתחום

הנפשי.

ב"כ המערער הסכים להצעה.

ב"כ המל"ל לא הסכימה והעלתה טענותיה:

א.        המערער קיבל נכות בגין מחלת פסוריאזיס ואין מקום לקבוע נכות חופפת בעניין מחלת עור.

ב.         הועדה קבעה קביעות ברורות ומנומקות לעניין העדר קשר סיבתי למצב הנפשי.

ג.         נטען כי ככל שיוחזר לועדה לדיון בהיבט הנפשי, יהיה על הועדה לבחון שנית את נושא הפסוריאזיס האם נובע ממצב נפשי או מהתאונה בעבודה.

3.  לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן פסק הדין.

4.  כך קבעה הועדה:

"כפי שנקבע בפרוטוקול ועדת עררים מ- 26/7/09:

מבחינה אורטופדית – בגין ברך שמאל – מצבו כיום מתאים ל- 10% נכות כפי שנקבע בפרוטוקול מ- 11/5/08. יש לציין כי נקבעה נכות כוללת בשיעור 20% לפי סעיף 35 (1)(ג), מנכות זו נוכה מצב קודם בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1)(ב). מבחינת ברך שמאל אין עדות לכל החמרה. לגבי ע"ש מותני – אין קשר ישיר בין כאבי הגב לבין התאונה הנדונה.

מבחינה פסיכיאטרית – הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר אבידן מ- 21/9/08 לפיה מדובר התובע סובל מ- PTSD בעקבות סכסוך עם מנהל במקום עבודתו. זהו האירוע אשר עפ"י בדיקתו של ד"ר אבידן משחזר התובע בזיכרונותיו. כחלק מקריטריונים האבחנתיים של PTSD. עפ"י הבדיקה הקלינית של הועדה מ- 26/7/09 ועפ"י אבחון נוירופסיכולוגי של ד"ר זלוטרוסקי מ- 10/12/08- לא היתה עדות ל- PTSD. לדעת הועדה אין קשר סיבתי בין ההגבלה בברך שמאל שנגרמה בעקבות התאונה לבין מצבו הנפשי של התובע.

בכך הועדה מקבלת את ערר המוסד כי הנכות הפסיכיאטרית שנקבעה בועדה מדרג ראשון מ- 30/6/09 היא כתוצאה מאירוע שלא הוכר ע"י המוסד, ולדעת הועדה אין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה (חבלה בברך) לבין המצב הנפשי של התובע. יחד עם זאת, הועדה לא מקבלת את ערר המוסד כי הנכות בתחום הראומטולוגי נובעת כולה ממצבו הנפשי ולכן יש לבטלה, אלא בעקבות עיון בחוו"ד של ד"ר סגל ראומטולוג מ- 23/8/09- הועדה מקבלת את דעתו כי טראומה גופנית יכולה להיות טריגר למחלת הפסוריאזיס.

לכן, הועדה מקבלת את המלצתו וקובעת נכות בשיעור 20% לפי 35(1)(ג) החל מ- 11/9/08."

5.         ההחלטה על קביעת שיעור נכות בגין מחלה זו או אחרת, הינה בסמכותה הייחודית והמקצועית של הועדה.

אין לבית הדין סמכות או ידע מקצועי להעביר תחת שבט ביקורתו החלטה בתחום הרפואה.

6.         תפקידו של בית הדין הוא אך לבחון האם נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.

7.         מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה בדקה ובחנה את המערער וכלל החומר הרפואי שהוצג לה, התייחסה לכלל תלונות המערער ונתנה החלטה

מנומקת וברורה.

8.         הוועדה קובעת באופן ברור ומנומק כי אין קשר סיבתי בין מצב הפסיכיאטרי של המערער לבין האירוע שהוכר כתאונה בעבודה.

9.         באשר למחלת הפסוריאזיס, קבעה הועדה כי היא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר סגל, המומחה הריאומטולוג, ומעניקה למערער דרגת נכות בגין

מחלת הפסוריאזיס בשיעור של 20% לפי סעיף 35(1)(ג) לרשימת הליקויים.

כן קבעה כי יש לנכות מצב קודם בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לרשימת הליקויים.

ואולם, מעיון בכלל המסמכים בתיק בית הדין עולה כי בפני הועדה עמדה בנוסף, חוות דעת ד"ר וואהל, מומחית לרפואת עור, מיום 19/4/09 שם נקבע כי מחלת הפסוריאזיס ממנה סובל התובע, מצדיקה קביעת נכות בשיעור של 20% בגין סעיף  80(3) לרשימת הליקויים.

10.       מדובר בשתי חוות דעת רפואיות, על ידי שני מומחים בתחומי רפואה שונים, שניתנו בעניינו של התובע בהפרש של מספר חודשים בלבד.

הועדה התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר סגל ואף אימצה את ממצאיו. לא מופיעה בפרוטוקול כל התייחסות של הוועדה לחוות דעת

ד"ר וואהל וכן הנמקה מדוע העדיפה את חוות הדעת של ד"ר סגל, על פני חוות דעת ד"ר וואהל.

11.       העדר התייחסות והנמקה כאמור מהווה פגם המשפטי המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה, לעניין זה בלבד.

12.       סוף דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, אשר תתייחס לחוות דעת ד"ר וואהל ותנמק מדוע היא מקבלת את חוות דעת ד"ר סגל על פניה.

13.       הצדדים רשאים לבקש רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371

54678313

5129371

54678313

הדס יהלום 54678313-5668/09

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן